בגיל 54 תמר ליכטנשטט ז”ל (לבית וסרטיל), לקתה במחלת הסרטן. אחרי כשנתיים חזרה
מחלת הסרטן ובמשך כששה חודשים התמודדה בגבורה עם המחלה עד שנפטרה.
תמר הייתה גננת מטבעה ומאז סיום לימודיה עבדה כגננת. היא שהתה 5 שנים בבוסטון
לצורך לימודים של בעלה פרופ’ יחיאל ליכטנשטט יבל”א, ובשנים אלה עבדה כגננת
במיימונידיז. גם שם, תמר הטביעה חותם ישראליות על הילדים וההורים.
כאשר חלתה תמר במחלת הסרטן בשנית, היא המשיכה בעבודתה בגן ברמת אביב גם
בימי הטיפולים, כל זאת כדי שלא לבטל מלאכת קודש של חינוך ילדי ישראל. כאשר
היתה מותשת באמצע יום העבודה, פרשה לחדר צדדי, שכבה על הריצפה ולאחר זמן, קמה
לעבוד מבלי שהילדים יבחינו במשהו. הורי הילדים בגן נדהמו לשמוע על מחלת הסרטן
הממושכת של תמר רק כבר לא יכלה להגיע לגן כשבועיים לפני פטירתה. גם בשבועיים אלו
תמר התאמצה להנחות את הגננת המחליפה לקראת מסיבת חנוכה שתהיה עם התכנים
וההמחשות הנכונות. במסיבה זו, תמר ז”ל כבר לא היתה.
תמר השאירה אחריה בעל, שלושה בנים ובת, נכדים ומאות רבות של ילדים והורים אשר
חונכו לערכים כגון: היחס לשונה ומעשי חסד. בכל שנה היה תלמיד “שונה” בכיתתה,
פעם ילד עיוור ופעם ילד אוטיסט.
לזכרה של תמר, האשה, הרעיה, האמא והגננת האצילה
הקמנו ארגון מכובד זה, "יד תמר לחולה" (ע"ר).
